דור פוזנר

כמעט בכל מדינה בעולם הצופים מחולקים לקבוצות גיל, גם אצלנו אם כי בצורה שונה. בהרבה מדינות כל קבוצת גיל עוברת תכנית הדרכה שונה, עם מדריכים שונים, מדים שונים וכו'. אין לי ספק שהחלוקה לפי שכבות ובתי-ספר מתאימה מאוד לצופים בארץ, גם בגלל הכמות, גם בגלל התאריכים, ובעיקר כי זה פשוט עובד טוב יותר מכל מקום אחר בעולם. הדבר השונה שיש בצופים בעולם ואין בארץ הוא קבוצת הגיל של ה"רוברס", מגיל 18 עד 25 (כמובן שהגילאים שונים ממקום למקום אבל הכיוון ברור), מדובר על מבוגרים (מעל 18) שנחשבים עדיין "צעירים" אבל לא בני-נוער. Rover - "נודד, אבל לא נודד שתוהה בדרך בלי כיוון מסויים, הכוונה היא למציאת הדרך שלך עם מטרה ברורה בראש, תוך הבנה של הקשיים והסכנות שתפגוש בדרך". (באדן פאואל) אולי זו ההגשמה שאנחנו כל הזמן מחפשים אחרי הצופים, שנת-שירות, נח"ל, תנועת בוגרים? הגשמה היא דבר חד פעמי, אחרי שהגשמת חלום - מה אז? אולי נדידה היא הגדרה טובה יותר? נדידה יכולה להימשך זמן רב, ואחרי שנדדת למקום אחר או לרעיון או מטרה חדשה - אפשר להמשיך הלאה ולהתקדם, ללמוד, להתפתח ולנדוד. מה אני מבלבל ...

החיים בקנדרסטג מושלמים. אוויר נקי, נופים מדהימים, אנשים מחייכים ואומרים שלום, ממחזרים כל דבר, הכל טבעי, אפשר לשתות מים ישר מהנהר, שקט על-פי החוק אחרי עשר וחצי בלילה, כולם נוסעים באופניים, יש אלפי תיירים בשנה, מסיבה כמעט כל יום, פסטיבל רכיבה על סוסים, פסטיבל בירה, פסטיבל קיץ, פסטיבל טיפוס הרים ובעצם כל דבר הוא סיבה למסיבה. אבל עכשיו אחרי חודשיים שאני נמצא כאן אני יכול להגיד מה נראה לי קצת מוזר. הצופים קיימים כדי לעשות את העולם למקום טוב יותר, בכל מקום בו הצופים נמצאים הם עושים את מה שנכון לעשות כדי לשפר את המצב מכל בחינה: אם צריך להקים קיבוצים הצופים עושים את זה, אם צריך לשלב עולים חדשים הצופים עושים גם את זה, צופים בפנימיות, צופים בכלא, צופים בבתי-ספר, צופים בשכונות מצוקה, צופים מנקים חופים, צופים חוסכים מים, הצופים מפגינים, הצופים בונים טקסים ועצרות, הצופים מעודדים הצבעה בבחירות... הבנתם את הרעיון. אני ציפיתי שבמקום עם צופים מכל העולם יהיה דגש על שיח בינלאומי, מציאת פתרונות לסכסוכים ולפחות ניסיון לארגן פרוייקטים עולמיים למען מטרות משותפות. ברור לי שכל מי שבא לכאן בא כדי להנות, להכיר ...