הנודדים

כמעט בכל מדינה בעולם הצופים מחולקים לקבוצות גיל, גם אצלנו אם כי בצורה שונה. בהרבה מדינות כל קבוצת גיל עוברת תכנית הדרכה שונה, עם מדריכים שונים, מדים שונים וכו'. אין לי ספק שהחלוקה לפי שכבות ובתי-ספר מתאימה מאוד לצופים בארץ, גם בגלל הכמות, גם בגלל התאריכים, ובעיקר כי זה פשוט עובד טוב יותר מכל מקום אחר בעולם.


הדבר השונה שיש בצופים בעולם ואין בארץ הוא קבוצת הגיל של ה"רוברס", מגיל 18 עד 25 (כמובן שהגילאים שונים ממקום למקום אבל הכיוון ברור), מדובר על מבוגרים (מעל 18) שנחשבים עדיין "צעירים" אבל לא בני-נוער.

Rover - "נודד, אבל לא נודד שתוהה בדרך בלי כיוון מסויים, הכוונה היא למציאת הדרך שלך עם מטרה ברורה בראש, תוך הבנה של הקשיים והסכנות שתפגוש בדרך". (באדן פאואל)

אולי זו ההגשמה שאנחנו כל הזמן מחפשים אחרי הצופים, שנת-שירות, נח"ל, תנועת בוגרים? הגשמה היא דבר חד פעמי, אחרי שהגשמת חלום - מה אז? אולי נדידה היא הגדרה טובה יותר? נדידה יכולה להימשך זמן רב, ואחרי שנדדת למקום אחר או לרעיון או מטרה חדשה - אפשר להמשיך הלאה ולהתקדם, ללמוד, להתפתח ולנדוד.

מה אני מבלבל את המוח? הצופים היא תנועת נוער, לאנשים מעל גיל 18 יש דברים אחרים לעשות - צבא למשל! ואחר-כך לימודים, טיולים, עבודה, למי יהיה זמן ללכת פעמיים בשבוע לעבור פעולה בצופים? ולמה שמישהו ירצה לעשות את זה? אבל מצד שני זה עובד! ג'יין מאוסטרליה שעובדת איתי כאן בשוויץ הולכת לפחות פעם בשבוע למפגש של קבוצת הצופים שלה, הם מארגנים טיולים ביחד, עוברים פעולות, מתנדבים ואפילו טסים לחו"ל להשתתף באירועים בינלאומיים. והיא בת 20, והיא הכי צעירה בקבוצה שלה, רובם סטודנטים, לכולם יש עבודה אבל הם בכל זאת נפגשים כל שבוע ואפילו לובשים מדי צופים. נכון, בגיל כזה הם יותר קבוצה של חברים שמתארגנים ביחד מאשר "תנועה", אבל התנועה מאפשרת להם להשתמש בכלים שקשה למצוא לבד, טיולים מודרכים, מפגשים עם קבוצות אחרות, התנדבות, ביטוח, עבודה משותפת, משלחות לחו"ל ובמקומות רבים גם הנחות משמעותיות, כרטיסי חבר וכו'.

לפני כמה ימים הדרכתי קבוצה מספרד, כולם בני 24-26, הם היו בצופים מגיל צעיר והחליטו להמשיך גם אחרי גיל 18. הם נפגשים כל יום, לא בצורה מוגדרת, פשוט בתור חברים, ומידי פעם מארגנים טיולים ביחד כשיש להם זמן. פאול, אחד מחברי הקבוצה הוא גם מדריך של קבוצת צופים בברצלונה בגילאי 16-18 והוא מספר שכל שנה הבוגרים שמעל גיל 18 עוזבים את הקבוצה ופותחים קבוצה חדשה משלהם, בלי מדריך, שנפגשת לבד ומארגנת לעצמה את כל הפעילות. זה דבר מאוד מקובל בצופי ספרד כי "צופים זה לכל החיים".

הם לא מדברים על הגשמה, לא "דרך המשך", אין להם משימה מוגדרת כמו להקים שבט צופים או לפתח את הנגב, הם צופים כי זו הדרך שלהם וככה הם יודעים שאם הם צריכים עזרה, הם חלק מארגון של 38 מיליון אנשים בעולם.