איך אתכם כבר לא שומעים?

החיים בקנדרסטג מושלמים. אוויר נקי, נופים מדהימים, אנשים מחייכים ואומרים שלום, ממחזרים כל דבר, הכל טבעי, אפשר לשתות מים ישר מהנהר, שקט על-פי החוק אחרי עשר וחצי בלילה, כולם נוסעים באופניים, יש אלפי תיירים בשנה, מסיבה כמעט כל יום, פסטיבל רכיבה על סוסים, פסטיבל בירה, פסטיבל קיץ, פסטיבל טיפוס הרים ובעצם כל דבר הוא סיבה למסיבה.


אבל עכשיו אחרי חודשיים שאני נמצא כאן אני יכול להגיד מה נראה לי קצת מוזר. הצופים קיימים כדי לעשות את העולם למקום טוב יותר, בכל מקום בו הצופים נמצאים הם עושים את מה שנכון לעשות כדי לשפר את המצב מכל בחינה: אם צריך להקים קיבוצים הצופים עושים את זה, אם צריך לשלב עולים חדשים הצופים עושים גם את זה, צופים בפנימיות, צופים בכלא, צופים בבתי-ספר, צופים בשכונות מצוקה, צופים מנקים חופים, צופים חוסכים מים, הצופים מפגינים, הצופים בונים טקסים ועצרות, הצופים מעודדים הצבעה בבחירות... הבנתם את הרעיון.

אני ציפיתי שבמקום עם צופים מכל העולם יהיה דגש על שיח בינלאומי, מציאת פתרונות לסכסוכים ולפחות ניסיון לארגן פרוייקטים עולמיים למען מטרות משותפות. ברור לי שכל מי שבא לכאן בא כדי להנות, להכיר חברים חדשים ולטייל בהרי האלפים, אבל שלושת הדברים האלה קורים כאן כל הזמן ואולי אפשר להשקיע יותר באקטיביות של המבקרים למען מטרות מסויימות.

סליחה, זה לא יהיה פייר מצידי אם אני לא אזכיר נושא אחד שהמרכז באמת עושה בו חייל: איכות הסביבה. כל האורחים במרכז חייבים למחזר את כל האשפה שלהם, חייבים לנקות אחריהם ורובם גם לומדים על איכות הסביבה דרך המון פעולות, טיולים ושלטים שמפוזרים במרכז. האורחים אפילו יכולים לקחת הביתה הצעות לפעילוית בנושא ורעיונות לדברים שהם יכולים לעשות כדי לשמור על כדור הארץ.


אבל עם כל הכבוד לאיכות הסביבה, זה נושא שכל כך מוסכם ומקובל על כולם שזה הדבר הכי קל שהצופים יכולים לעשות. אולי כדאי ללמד על הדברים שקורים בכדור הארץ לפני שנחליט לשמור עליו? אתמול דיברתי עם שלושה מתנדבים בגרינפיס-שוויץ שהציגו לנו את הסרט "אמת מטרידה" על התחממות כדור הארץ. הם באמת יודעים המון בנושא איכות הסביבה, אבל הם לא יודעים מתי בפעם האחרונה היו בחירות בשוויץ, הם לא קוראים עיתון יומי, חושבים שישראל זו מדינה גדולה יותר משוויץ ובעיקר לא מעניין אותם שום דבר חוץ מהמשימה להציל את כדור הארץ דרך גרינפיס.

אחד הדברים שהצלחתי לשנות בחודשיים שאני כאן הוא בנייה מחדש של רוב האירועים שמתקיימים כל שבוע. אם יום הספורט היה תחרות בין קבוצות ממדינות שונות, עכשיו הקבוצות מעורבות והתחרות היא בינלאומית. תחרות הבנייה המהירה הפכה להיות הרבה יותר מבוקשת ומעשרים משתתפים בתחילת הקיץ הגענו ליותר ממאתיים משתתפים בשבוע האחרון. בכלל, כל יום בשבוע יש משהו קבוע שאנחנו מפעילים ופתוח לכולם בחינם ומאות אנשים מגיעים, משתתפים ומכירים חברים חדשים מכל העולם.

יש עוד הרבה עבודה כדי לגרום לאותם צופים לעבור למעשים, לדבר תכל'ס על דברים שצריך לשנות בעולם ולא רק לחייך, ללחוץ ידיים, להחליף עניבות ולחזור למחנה הקבוצתי. בעצם, אני מחפש כאן קצת יותר "ישראליות", קצת יותר אכפתיות ורצון לשנות, יותר "צבר".