להשפיע על השכב"ג

בעקבות הכתבה של יואב קיגל, שדרך אגב התקבל לשנת שירות במרל"צ לשנה הבאה, החלטתי לכתוב בקצרה מה הבנתי ולהרחיב בדעתי על נושא ה"השפעה".

 

כמו שכבר נכתב בתגובות לכתבה של יואב, השכבה הבוגרת היא סוג של קבוצה. חשוב להבין שקבוצות, בכל מקום, יהיו שונות אחת מהשנייה - בעיקר בתנועת הצופים הפלורליסטית. בגלל זה אנחנו עושים שיקוף מצב לכל קבוצה בנפרד...

 

לכן פתרון ה"חוקה", כמו גם פתרונות אחרים שעלו בתגובות, לא יתאים לכל שבט ושבט והוא נכתב כהצעה, כאפשרות, כרעיון שעלה בשבט אלון בהתאם לשכב"ג שלו (והגיוני שבשבט אלון זה יעבוד כמו שהגיוני שבשבטים מסויימים אחרים זה לא יעבוד).

 

כדי לגרום לקבוצה שלנו להגיע ליום עבודה, לצוות ההדרכה שלנו לבנות מערך פעילות, למחסנאים לסדר את המחסן או כל דבר אחר, יש כמה דרכים לעשות זאת.

 

 

מנהיגות בשכב"ג – תג הצופיות הישראלי

הדרך השולטת כיום, לצערי, היא הענשה. מענישים אדם או קבוצה כאשר הם לא עושים משהו כמו שצריך או כשעושים משהו שאסור לעשות. בעצם, דרך הענשה אנחנו גורמים לחברי הקבוצה לפחד שמא יענישו אותם ומתוך פחד - לעשות את הדרוש כדי לא להיענש. אפשר להעניש את אחד מחברי הקבוצה בשביל שיהיה "שעיר לעזאזל" או להעניש כל אחד פעם אחת כדי שלא ירצה לקבל את אותו העונש שוב.

 

דרך זו פועלת כיום בחברה שלנו כדרך מובנת והגיונית. חוקים רבים חוקקו כדי להרתיע וגוררים אחריהם עונשים שונים. בצבא אפשר לראות את זה בבירור – כל דבר גורר אחריו עונש וכולנו צריכים להיזהר ולפחד לא לעשות שום דבר שלא אמרו לנו לעשות כדי לא להיענש.

 

החיסרון הגדול בגישה זו הוא שהנענש לא באמת מבין את חשיבות מעשיו. המטרה הופכת להיות החשובה והדרך כבר לא משמעותית.

 

דוגמא מחיי הטירונות:

"אם לא תנקו את האולם תישארו שבת בבסיס".

מה מבין החייל הפשוט? חשוב לנקות את האולם כדי לא להישאר בבסיס בשבת.

החייל לא מבין את המשמעות האמיתית של ניקיון האולם. כבר לא אכפת לחיילים אם האולם נקי או לא כל עוד לא אומרים להם לנקות אותו. המסר הראשוני נעלם וכל מה שנשאר הוא הפחד מקבלת העונש. אין כאן "הגדלת ראש", אף אחד לא ינקה את האולם על דעת עצמו אלא רק כאשר יאיימו עליו בעונש במידה והוא לא יעשה זאת.

 

כך גם בצופים לפי שיטת הענישה: השכב"ג יגיעו ליום העבודה רק כדי שיתנו להם להשתתף במפעל עצמו ולא בגלל שהם מבינים באמת את החשיבות של ההגעה ליום העבודה. יכול להיות שהם בכלל לא יעבדו ביום העבודה אלא רק יעמדו ויסתכלו – כי הם לא מבינים את משמעות יום העבודה.

 

זה נקרא "שליטה".

 

"כאשר אנשים מצייתים לאדם מסוים בגלל שיש בידיו סמכות רשמית, לדוגמא, מלך, מנהל, קצין בכיר – קשה להבחין אם הם פועלים מתוך רצונם או מתוך חשש לענישה מצד נושא הסמכות. כך גם הדבר לגבי כוח. כשאדם מציית לאיום המלווה באקדח – הוא מציית לכוח. כאשר אדם מציית להוראות של רופא – הוא מציית לכוח המודרני: ידע ומומחיות" (מתוך כתבת "מנהיגות" שכתבתי ב- 19/5/2005)

 

           

מנהיגות בבית-ספר

 הדרך הנכונה יותר לגרום לאנשים לעשות דברים היא ההשפעה על הרצון שלהםלעשות זאת, השפעה על המוטיבציה שלהם. במקום להכריח את השכב"ג שלנו להגיע דרך איומים, אנחנו יכולים להעביר להם דרך פעולה את חשיבות העשייה בשבט, את המשמעות של השכב"ג כקבוצה. כך יהיה לנו שכב"ג שמגיע לימי עבודה לא מפחד אלא מתוך רצון, שכב"ג שמסוגל להגדיל ראש, להגיע לא רק בשביל "לדפוק כרטיס" וללכת הביתה אלא בשביל לעבוד, בשביל לעזור – כי אכפת לו, כי הוא רוצה בכך.

 

             

מנהיגות אצל מבוגרים – תג היער

קישור לכתבה: השכב"ג פתוח לכל מי שרק שרוצה?