דור פוזנר

בין נקרות הצורים אשר בכרמל מאת: שולמית נחמני   עופרים יקרים,   רואה אנכי אתכם יושבים ומצפים בכיליון עיניים לאשר אגיד לכם. תמהים אתם לדעת על מה ולמה הוצאתיכם אל החורש, תאבים אתם לשמוע ולהבין למה אנו קוראים לכם בשם "עופרים".   ביום זה נכבד את זכרו של הצופה הוותיק – "הצבי הגדול" של עדת העופרים הראשונה בארצנו, אשר נפל במלחמת השחרור. הוא שהציע את השם "העופר", ומאז ועד עתה נקראים הצופים הצעירים בשנת צופיותם הראשונה בשם "עופרים".   אמציה קראו לו. איש חיפה היה. פעם אחת אסף את גוריו (ועליכם לדעת, כי בשם "גורים" נקראו אז הצופים הצעירים) ויצא אתם לשוטט בשבילי הכרמל. והכרמל כולו ירוק ועטור חורשות מפיצות ריח. ישבו אמציה וגוריו על צלע ההר והתבוננו בנוף, לפתע ביקש אחד הגורים: "אמציה, אנא, ספר לנו סיפור". – "טוב", אמר אמציה, "אבל לא יהיה זה סיפור רגיל. רצוני לספר לכם משהו שהרהרתי בו הרבה ועדיין אני חושב עליו. הטו אוזן, חבריה".   שקט השתרר בחורש. יום חמים היה, הפרחים כאילו הזדקפו והתקרבו אל הגורים, והעצים היטו את ענפיהם לשמ...