על החלטות שמשנות משהו...
אומרים שתנועת הצופים העבריים זו לא תנועת נוער, הנוער לא באמת מוביל את התנועה, לא מנהל אותה. בתנועת נוער, הנוער צריך להיות שותף בקביעת מדיניות התנועה ובמילוי כל התפקידים שבה. הבוגרים רק מלווים ומנחים את התהליך, הם שותפים בו אך לא מנהלים אותו באופן בלעדי. אז בתגובה לכך, מציגים הצופים את מועצת התנועה המתכנסת (בתקווה) פעם בשנה ובה יש מקום לנוער להחליט החלטות משמעותיות בנוגע לתנועה שלהם, אבל מה זה בעצם "משמעותי"? איזו החלטה הוחלטה במועצות התנועה האחרונות שבאמת שינתה משהו? שבאמת השפיעה?
אני אגיד לכם איך זה נראה מהצד, בתור מישהו שלא היה שותף למועצת התנועה האחרונה ובמקרה גם לא היה בקשר "וירטואלי" עם מה שהיה לפני המועצה באינטרנט. בסופו של דבר, תנועת הצופים כבר מובנית. יש מחלקות ואנשים שכירים שיכולים לטפל בכל נושא שיצוץ - המכונה עובדת. כל מה שצריך זה שהילדים הקטנים יחליטו באיזה נושא להתמקד או איזה מפעל להרים - והוא ירוץ במכונה, כל מחלקה תדע איך לתפעל אותו וזה יקרה. זה לא משנה אם מדובר באלימות או בשבויים, זה לא משנה אם יוחלט לארגן עצרת מחאה או מערך פעילות בנושא - אנחנו כבר יודעים להתמודד עם רעיונות כאלה, ולמזלם של המבוגרים, לנוער של היום אין רעיונות מהפכניים יותר מידי...
חשבתם פעם מה באמת הכוח של מועצת תנועה? חשבתם כמה דברים גדולים יכולים לצאת ממועצה כזאת אם באמת היה חופש ביטוי לנוער? פעם מועצת תנועה הייתה זו שהחליטה על שילוב של אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים בפעילות הצופית - היא הגוף שבעצם הקים את צופי צמי"ד. על בסיס החלטות של מועצת התנועה הוקמה הנהגת צופי שב"א, הוקמה מחלקת אחריות חברתית ודרך המשך, גרעיני נח"ל עזבו את הקיבוצים למען פרק משימה בקהילה!
והיום?, אז החליטו על עוד תוכנית הדרכה נגד אלימות. זה חשוב מאוד, אולי הנושא הכי חשוב והכי דחוף בתנועה, אבל תוכנית הדרכה? בשביל זה צריך לכנס כל-כך הרבה נציגים ולדבר כל-כך הרבה זמן?
מועצת תנועה שמתכנסת פעם בשנה לא צריכה לדון בבעיות חד-פעמיות של הרגע. החטופים, השבויים והנעדרים זה אולי נושא מאוד אטרקטיבי עכשיו – אבל זה נושא שצריך לטפל בו ברגע שהוא צץ. לא צריך לחכות למועצת התנועה כדי לראות מה יחליטו לעשות. לארגן עצומה, לשלוח מכתבים, לבוא לעצרת וגם ליצור קשרים עם חו"ל – זה דברים שהיה אפשר להחליט לעשות עוד לפני מועצת התנועה, לא בשביל זה מכנסים מועצה שכזאת.
כתיבת מערכי פעילות זה משהו שעושים במילא ביום-יום, גם ברמה שבטית וגם ברמה תנועתית. לא צריך להחליט את זה במועצה, אפשר פשוט לפנות לאנשים הנכונים ולהציע להם את זה. הרי כל מערך פעילות עושים לפי שיקוף מצב: כמו שמדריך עושה לקבוצה שיקוף מצב, שבט עושה לקהילה שלו ואגף הדרכה ומפעלים עושה שיקוף מצב למדינה ולפי ערכי התנועה והמטרות הוא בונה מערכי פעילות עדכניים שעוברים הלאה להנהגות...
אז מה כן אפשר לעשות?
נושא האלימות למשל, הוא נושא שקיים ולצערנו ימשיך להיות קיים הרבה זמן, לכן אנחנו יכולים להחליט ברמה תנועתית על דרך יעילה יותר לפתור את הבעיה. מערכי פעילות זה כלי שכבר קיים, אז עליו אין צורך לבזבז זמן. לעומת זאת, ההחלטה על הקמת גוף למתן מענה לחניכים בנושא אלימות היא החלטה נכונה, שאולי הייתי מציע לחסוך בעלויות ולשתף פעולה עם עמותה כמו על"ם, בכל התחומים בהם העמותה פועלת.
מועצת תנועה יכולה לעשות דברים גדולים שישפיעו שנים קדימה על ישראל ועל העולם כולו. אסור להישאר מקובעים במערכי פעילות ועצרות תנועתיות.
תקימו מגזרי שנת שירות חדשים!
תמציאו סוג חדש של שבט צופים!
תכניסו את הצופים למערכת החינוך הפורמאלי!
תקימו "הנהגת צבר" בכל קהילה יהודית בעולם!
תחברו בין ששת ההסתדרויות בישראל – יהודים, ערבים, דרוזים...
תארגנו ג'מבורי יחד עם צופי לבנון וסוריה!
תקימו עוד "חוות הצופים" בנגב!
כמו שכתבתי בהתחלה, כל המערכות של הצופים כבר בנויות ועובדות נהדר, במקום לתת להם כל פעם נושא חדש לעוד קלסר הדרכה – צריך לאתגר את כל הזקנים שמנהלים לנו את התנועה במשימות מסובכות, אל תדאגו לכל הלוגיסטיקה – את זה משאירים למי שמקבל על העבודה שלו כסף, הנוער הוא זה שחולם על הרעיונות, ובמועצת תנועה הוא גם יכול להחליט ולדאוג שכל החלומות יתגשמו...
תגובות
הוסף רשומת תגובה