חוק והבטחה - התפיסה של החוק

התפיסה של חוק   פסיכואנליזה מראה לנו איך התפיסה של החוק מתבססת תוך 3 השנים הראשונות כאשר הילד הצעיר מתגלה ממערכת יחסים משולבת עם האימא, מקבל את נוכחותו של האבא ומקבל עליו את הסמכות של ההורים שלו. (מציית לכל החוקים ללא שאלה). לאחר מכן הילד מגיע למצב בו הוא המטרה של הדחפים שלו, החוק היחידי הוא הרצון שלו. במקרים קיצוניים זה יכול להוביל לסוציופתיות ולחוסר תפקוד, למשל כשהאדם לא מסוגל לשים את עצמו בנעליים של מישהו אחר או לחוות חוויה כלשהי של רחמים כלפי אחר (הסבר בתמונה למעלה). הסיטואציה הזו מתגברת בחברה המודרנית בה יש תופעות רבות של משפחות חד-הוריות בהן חסרה דמות האב ואנחנו בתור מחנכים נאלצים להתמודד עם ילדים שמעולם לא קיבלו חוקים ומורדים כנגד סמכויות מגיל צעיר. יש מצבים אחרים בהם אנשים נשארים חסומים בשלב פרימיטיבי עם חוקים בעלי כוח רב להם הם חייבים לציית באופן מיידי. אלו חוקים הקשורים בעונשים – מערכת חוקים שבאדן פאוול התנגד לה.   הדיאגרמה למעלה מציגה את התפיסה מנקודת מבט של מבוגרים. ·        בהתחלה, הילד מציית לכל חוק. אם גישה כזו תמשיך עד לבגרות, האדם יהיה במקרה הטוב ביותר שמרן ובמקרה הרע ביותר סגור בעולם נוירוטי של איסורים ואשמות. ·        מטרת החינוך הצופי היא להביא כל אדם לתפיסה בוגרת של חוק: כבוד לחוקים עם יכולת להעביר ביקורת על אלה שמפריעים לו בכוונה לשנות אותם בדרך דמוקרטית לטובת הכלל, בשם ערכי יסוד. ·        סטייה אפשרית בהתפתחות מבחינת תפיסת החוקים היא זו המביאה את האדם לכפות את החוק על אחרים לרווחתו האישית או לרווחת הקבוצה האישית שלו: "אני הוא החוק!". זו גישה רודנית או פשיסטית. זוהי גם האשליה של כוח הגורמת לפסיכוזה. ·        אפשרות שנייה לסטייה היא דחייה של כל החוקים. כל חוק נחשב רע: "אסוּר לאסוֹר". זוהי הגישה של "הילד המפונק" המרוכז בעצמו שלא יכול לסבול שום תסכול. דחיית כל החוקים יכולה להביא את האדם להחשיב את הסיפוק האישי שלו כחוק התקף היחידי ויכולה להוביל לפשע.   ההבטחה – כלי להתפתחות   בצופיות, חוק הצופה הוא הזמנה לחיים לפי ערכי יסוד: הגינות ונאמנות ("דברו אמת", "נאמן לעמו, ארצו, מדינתו ושפתו"); כבוד וסולידריות חברתית ("רע לכל אדם ואח לכל צופה", "חבר מועיל בחברה"); הגנה על החי והצומח ("חובב את החי והצומח ומגן עליהם"); גישה חיובית לחיים ("אינו נופל ברוחו"); עבודה טובה ונכונה ("הצופה חסכן", "טהור בדבריו ומעשיו", "איש משמעת"); אצילות ("הצופה אדיב").   החוק: הזמנה להתפתח. ההבטחה: תגובה התנדבותית וחופשית   החוק הצופי לא אוסר שום דבר. זו הזמנה לפתח את עצמך, להפוך ליותר אנושי. זוהי התייחסות לחיים האישיים של כל אחד.   למרות שהחוק הצופי הוא חיובי, זו לא סיבה לכפות אותו על החניכים הצעירים. החוק צריך להיות מוצא לחניכים והם צריכים להיעזר בחיי הקבוצה כדי לגלות אותו לבד. ההבטחה צריכה להיות התגובה החופשית של החניך האינדיבידואל שהוא, במובן מסוים, דורש מהקבוצה: "גיליתי את הערכים שאתם החלטתם לחיות על-פיהם ובעזרתכם אני מסכים לנסות לחיות גם אני על-פיהם."   ההבטחה היא נקודת הפתיחה של התהליך האישי של החניך: בגלל שהוא רוצה לחיות לפי חוקת הצופה שתקבע מטרות אישיות להתפתחות שלו דרך הפעילות הצופית וחיי היום-יום.   החוק וההבטחה בחיי קבוצה   החוק לא יכול להיות מסמך התייחסות לא-מוחשי שתקוע על הקיר במסגרת מאובקת. החוק צריך להיות חומר הניתן לקבוצה אחרי שהיא החליטה לאמץ אותו פה אחד בחיי הקבוצה.   החיים בקבוצה מערבים באופן בלתי-נמנע סוגיות, גילויים ובעיות. אחרי כל פעילות גדולה, כל אחד צריך לכתוב ולדון בנקודות חשובות ואירועים שהשפיעו על חיי הקבוצה. תחילה במועצת הקבוצה (אם קיימת) ואחר-כך באסיפה כללית. מה קרה? חלק לא מלאו אחר החוקים כראוי; אחרים רימו במשחק; או שהקבוצה לא הצליחה להסכים על פעילות. יהיו גם חוויות חיוביות: הקבוצה התגברה על המשימה למרות הקשיים; הקבוצה חוותה את משמעות השיתוף והחברותיות; וכו'. מה זה אומר במונחים של חוק הצופה? איך אנחנו יכולים לחיות טוב יותר ביחד?   אם המדריכים (או הבוגרים) ידעו איך לתפעל דיונים מבלי להכתיב את נקודת המבט האישית שלהם, החניכים יציעו חוקים בעצמם הנוגעים בחיי הקבוצה. יהיה אפשר לדון בחוקים, לשנות אותם עם צריך ולאמץ אותם.   חוקים המושפעים מחוק הצופה יעלו מתוך הניסיון של חיי הקבוצה. החוקים האלה יעצבו את חיי הקבוצה ויעזרו לכולם לגלות את הערכים שמאחורי חוק הצופה דרך למידה בהתנסות. הרצון לציית ולחיות על-פי ערכים אלה על-ידי הבטחת הצופה יבוא באופן טבעי לחברים חדשים. לאחרים, זו הזדמנות להבין את חוק הצופה ואת ההתחייבות האישית שלהם טוב יותר (הסבר בתמונה למטה).