חוק והבטחה - סוגי חוקים
"האם זה אפשרי להנחיל שיטת חינוך שתגרום להימנעות מקונפליקטים או פתירתם בשלווה ודרך פיתוח כבוד לבני-אדם, לתרבויות של אחרים ולערכים של אחרים?" "למידה: האוצר שבפנים" דו"ח ועדת החינוך הבין-לאומית למאה העשרים ואחת 1996 |
החוק וההבטחה הם אלמנטים מהותיים וחיוניים במתודה הצופית אבל לעיתים רבות הם לא מובנים כהלכה בתנועה וגם מחוץ לתנועה. אני אנסה להציג את היסודות הפסיכולוגיים של החוק וההבטחה, להסביר את הסיבה להיותם אלמנטים חשובים במתודה הצופית ואת הרלוונטיות שלהם לצרכים החינוכיים שלנו היום.
חשוב להסביר שכשאני משתמש במונח "המתודה הצופית" אני מתכוון לדרך בה אנו מחנכים בתנועת הצופים בכלל, לאורך כל השנה. אחד האירועים הגדולים במשך השנה הוא ההבטחה וההצטרפות לתנועה, וכאן אנו מגיעים לנושא של מאמר זה.
אלמנטים שלא מובנים כהלכה
לפעמים, בחברות מערביות מתירניות, המונחים "חוק" ו"הבטחה" נראים מיושנים ומפוקפקים. להרבה אנשים, החוק היחידי שנחשב הוא חופש הביטוי והסיפוק העצמי. בחברות יותר בנויות, החוק מובן פשוטו כמשמעו כאוסף של מחויבויות אליהן חייבים לציית. אף אחת מתרבויות אלו מכינה אנשים להבין את החוק וההבטחה של הצופה.
בואו נלך לשורשים של הצופיות: מה באדן פאוול אמר על חוק והבטחה?
הנה כמה ציטוטים:
חוק הצופה הוא הבסיס עליו נשען כל האימון הצופי. (באדן פאוול, מתוך Aids to Scoutmastership)
אבל איזה סוג של חוק?
הילד לא נשלט על-ידי "אל תעשה", אלא מובל קדימה על-ידי "עשה". חוק הצופה מונחל כמדריך למעשים שלו ולא כמדכא לעבירות שלו. (באדן פאוול, מתוך Aids to Scoutmastership)
בואו נעצור רגע לחשוב על המילים בהן באדן פאוול השתמש: החניך לא צריך לקבל חוקים שליליים ומדכאים אלא חוקים חיוביים.
בכתבים שלו, באדן פאוול האשים לעתים קרובות את הטבע המזיק של החוקים שאוסרים או מדכאים. בינואר 1916, לדוגמא, הוא כתב ב "Headquarters' Gazette":
חינוך חייב להיות חיובי ולא שלילי – פעיל ולא סביל. לדוגמא, חוק הצופה בכל אחד מפרטיו אומר: "הצופה הוא". סמכויות שונות החליטו לשפר את חוק הצופה, לא זיהו את הצד הפעיל שלו, והפכו חלקים בו ל"הצופה אינו" ו"הצופה לא". כמובן, זהו צעד אופייני למערכת מיושנת של דיכוי וזהו "דגל אדום" לנערים. זהו אתגר בשבילם לעבור על החוקים.
אנחנו לא יכולים להבין את הצופיות אם אנחנו מתעלמים מההיבט החשוב הזה של המייסד שלנו: צופיות לא יכולה לכפות או לדכא. היא מזמינה את החניך להתחייב באופן אישי בהתחשבות בפיתוח האישי שלו.
הנה עוד ציטוט מבאדן פאוול:
שתי המתודות המרכזיות של אימונים הן:
1. חינוך: "לצייר" את החניך האינדיבידואל ולתת לו את השאיפה ואת ההתלהבות ללמוד מעצמו.
2. הנחיה: להטביע ולהחדיר ידע לתוך החניך.
מספר 2 הוא, עדיין, לעיתים קרובות, החוק. בתנועת הצופים אנו משתמשים במספר 1.
"Headquarters' Gazette". אוקטובר 1913
זה ברור! החוק הוא משיכה חיובית לעשות טוב יותר ולפתח את עצמך, וההבטחה היא התגובה האישית של כל חניך למשיכה הזו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה