מנהיגות

בעקבות שנת השירות המיוחדת שאני נמצא בה, הרבה פעמים עסקתי במושג שחשבתי שאני מכיר טוב אבל מסתבר שרק עכשיו אני מתחיל להבין את המשמעות שלו. רוב העבודה שלנו השנה היא הדרכה של קבוצות בכל הארץ בנושאים שחשוב לקבוצה לעבוד עליהם. אחד הנושאים הבולטים ביותר הוא מנהיגות.

מה זה מנהיגות? האם אפשר לפתח מנהיגות?

בעקבות שאלות אלו התחלתי לחקור את הנושא, לקרוא ספרים, לשאול אנשים ועדיין לא הגעתי לתשובה ממש ברורה. אני חושב שמנהיגות מתקשרת בצורה ישירה להשפעה. ויותר מכך, מנהיגות היא היכולת להשפיע על מוטיבציה של אנשים. מנהיגות היא השפעה. הרבה אנשים (וספרים) שדיברו על נושא המנהיגות תיארו בעצם שליטים ולא מנהיגים. חשוב להבחין בין מנהיגות (LEADERSHIP) לבין שלטון (RULERSHIP). כאשר אנשים מצייתים לאדם מסוים בגלל שיש בידיו סמכות רשמית, לדוגמא, מלך, מנהל, קצין בכיר – קשה להבחין אם הם פועלים מתוך רצונם או מתוך חשש לענישה מצד נושא הסמכות. כך גם הדבר לגבי כוח. כשאדם מציית לאיום המלווה באקדח – הוא מציית לכוח. כאשר אדם מציית להוראות של רופא – הוא מציית לכוח המודרני: ידע ומומחיות.

האם בן-אדם יכול להיות מנהיג מבלי שיהיו סביבו עוד אנשים? נשווה את המנהיגות לאש (בכל זאת, אנחנו במרל"צ, לא?). האש נוצרת ממפגש של שלושה מרכיבים (המכונה משולש האש): הניצוץ – המנהיג, חומרי הבעירה – המונהגים והחמצן – הנסיבות. כל שלושת המרכיבים האלה לא רק יוצרים את הלהבה אלא גם קובעים את עוצמתה. מכאן אנחנו יכולים להבין שהמנהיגות היא תופעה אינטראקטיבית ויש יחסי גומלין בין המנהיג ולמונהגים. בנוסף אנחנו מבינים שהמנהיגות משתנה בהתאם לסביבה ולמצב והיא לא דבר קבוע שתלוי רק במה שבני-האדם למדו או קיבלו בעבר.

בתנועות נוער מדברים הרבה על מנהיג חיובי ומנהיג שלילי – האם אנחנו יכולים לקבוע מיהו מנהיג שלילי? לדעתי הסוגיה הזו שונה במקצת: מדובר על שני סוגי מנהיגים: מנהיגים אישיים ומנהיגים חברתיים. מניעיו של המנהיג האישי הם לשרת את האינטרס העצמי שלו ואילו המנהיג החברתי אינו מונע רק על-ידי האינטרס האישי אלא משרת את האינטרס הציבורי. המנהיג האישי מפגין התעלמות מזכויות ומרגשות של אחרים, חסר סובלנות ומאופיין בהתנהגויות נצלניות. מנהיג זה מפגין לעתים קרובות תוקפנות בלתי נשלטת תוך שהוא מתכחש לה. המנהיג האישי מעורר אצל מונהגיו רגשות של צייתנות וכניעה ואף יוצר תלות כלפיו. לעומתו, המנהיג החברתי אינו מתעלם מרגשות, מזכויות ומ"כללי המשחק" המקובלים. הוא מתייחס למונהגיו בצורה שוויונית, מפתח ומעצים אותם. המנהיג החברתי משפיע מבחינה חברתית באמצעות מנגנון ההפנמה, כלומר שילוב של ערכי המנהיג כעקרונות מנחים אל תוך התפיסה העצמית של המונהגים.

על הכאריזמה (מתוך "תסמונת דולציניאה", שולמית הר-אבן)

הכאריזמה – להבדיל ממנהיגות אמת – היא תולדה של עניינים בלתי-אובייקטיביים רבים, וראשון בהם – הרצון להיות מונהג על-ידי האב האידיאלי, הרגשי, המבין, המקנה אפילו רגש של משפחתיות – כאשר במציאות מתגלה לרוב האיש הכאריזמטי כלא רגשי, לא מבין, "לא שם", חסר מעורבות אמיתית, חסר אמפתיה מעשית. ואם כן, יכולים אנחנו – ולא חייבים – לבחור לנו אדם כאריזמטי; צבר או לא צבר; שירת ביחידה קרבית או במקום אחר; יודעים על ילדותו או לא יודעים; אשכנזי או לא; משלנו או לא משלנו; מנומש או חיוור, גבוה או נמוך, מרושל או מסודר; ואין בכל אלה ערובה לעניין המנהיגות הנכונה לישראל של השנים הקרובות בכלל. אלא שכולם כאחד אינם רלוונטיים, מפני שמנהיגות איננה מתלה של מדליות או תואר אצולה, אלא מנהיגות בלבד.

אין קשר בין מידת הכאריזמה של בן-אדם לרמת הכוח שתהיה לו כמנהיג. הכאריזמה היא קישוט ולעיתים רבות אנשים רבים אינם מצליחים לעבור את שכבת הכאריזמה כדי לראות מיהו המנהיג האידיאלי, החברתי והפעלתן.

אנחנו המדריכים בתנועת הצופים שואפים ל"פיתוח מנהיגות" אצל כל החניכים אך חשוב מכך – להבהיר מהי מנהיגות (או יותר נכון, לגרום לחניכים להבין לבד מהי מנהיגות דרך למידה בהתנסות). אשמח לשמוע את דעתכם בנושא, לדעת איך אתם מעבירים ערך זה לחניכים (או איך העבירו נושא שכזה לכם כחניכים), אולי ייפתח כאן דיון בנושא אבל העיקר שנצליח ללמוד מכך.