דור פוזנר

טסים מישראל לטורקיה ומחכים 4 שעות בשדה התעופה, אחר-כך ממריאים בטיסה מאיסטנבול לאודסה, שדה תעופה שנראה כמו מגרש חנייה גדול ובוטקה של שומר, כנראה שאנחנו היינו הטיסה היחידה שנחתה שם באותו יום, מוצאים את המזוודות שלנו יחד עם הארגז ששלחנו כשהוא פתוח לחלוטין אך במזל עדיין מלא (כי מי יגנוב חבלים?), נוסעים באוטו עוד שעתיים ומגיעים לאכסניה מדהימה, עם עצים שכבר מקושטים לקריסמס, אגם ענק ליד, חדרים יפים וגינות מטופחות – ואני רק חושב איפה נוכל לעשות שם טקס אש... החניכים מגיעים ומתחיל הסמינר. כולם מדברים רק רוסית אבל אחרי שאני מציע לדבר בעברית או באנגלית מסתבר שהעברית הרבה יותר פופולארית כאן. וככה עובר הסמינר, משחקים, עוברים פעולות, אני מדבר בעברית וכל פעם מישהו אחר מתרגם לרוסית, וצוחקים ושואלים שאלות, על הצופים, על הדרכה ועל ישראל. ופתאום רואים שאין ממש הבדל בין המדריכים באוקראינה למדריכים בישראל – אותן בעיות, אותם קשיים וגם הפעילות דומה. כן, הרבה יותר קר. החורף באוקראינה הוא חורף אמיתי, לא כמו בארץ. יוצאים לפעילות בחוץ וחייבים לחזור פנימה מוקדם כדי לא לקפוא מקור.   הנהגת צבר באוקראינה ומולדובה...