דור פוזנר

140 יום.  140 ימים נשארו לי עד השחרור מצה"ל. רק עוד 140 יום של שמירות, סיורים, כיתות כוננות, תורנויות מטבח והמון "הנפצות" של מפקדים שקטנים ממני בשלוש שנים. 20 שבועות אני צריך להישאר בבקעת הירדן ואחר-כך לא תהיה לי שום סיבה לחזור למקום עם כמות הזבובים הכי גדולה בארץ. אפילו עכשיו, כשאני כותב את המילים האלה, אני צריך להשתמש ביד שמאל כדי להרחיק את הזבובים. אתמול יצא לי לדבר עם חבר שלא עשה שירות קרבי והוא שאל אותי "לא היית מעדיף לעשות שירות קל יותר? לצאת כל יום הביתה? גם ככה תרמת מספיק כשעשית שנת שירות - למה להגזים?" עניתי לו שמוגזם זה בטוח לא, והתרומה לא נגמרת בסוף השנת-שירות, חוץ מזה שצבא זה לא התנדבות - זו חובה, ואני מאמין שכל אחד חייב לעשות את מה שהוא יכול בצבא ולא לנסות לרמות או להתחמק... אחר-כך חשבתי על זה. גם לי יש בעיות רפואיות ואם הייתי מנסה קצת יותר הייתי יכול לעשות שירות הרבה יותר קל וליד הבית. ואם נוסיף גם את הרקע של הש"ש שלי - בטח הייתי מקבל גם תפקיד מעניין ומשמעותי. ...ואז נזכרתי בכל מה שעשיתי בצבא, בטירונות הקשה וברגעים שלא האמנתי שאני אצליח לעבור...